<h1>סמ"ק מצוריך סימן רמ"ה</h1>
<h2>דף נט.</h2>
שנינו בפרק פיאה (פיאה פ"ד מ"ג) בעניין פיאה נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנו. מכאן מדקדק רבינו תם מה שאומר בפרק האומנין (צ"ל בפרק האומר בקידושין נ"ט) עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע (ו)אינו מדבר בחררה של הפקר אלא בעושי בשכר אצל בעל הבית שיכול להשתכר במקום אחר. — הגה"ה, והכי פי' עני המהפך אצל הבעל הבית העושה עיסתו ומסייע לו כדי שיתן לו חררה בטרחו ובא אחר ונטלה ממנה שמהפך אצל אותו בעל הבית וסייע לו כדי לגזול לעני הראשון נקרא רשע (ומזה) [ומש"ה] קאמר (ו)נקרא רשע דלמה הוא מחזר על מה שטרח בה חבירו ילך וישתכר במקום אחר אבל אם היה חררה דהפקר ליכא למימר שאם לא יזכה בזאת לא ימצא אחרת והא דקאמר התם בפרק לא יחפור (ב"ב דף כ"א) מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג ואע"פ שהוא של הפקר אמר רבינו מאיר אביו של רבינו תם דמיירי בדג מת שכן דרך הדייגים להשים במצודה דג מת להתזנין שם האחרים וכיון שזה פירס מצודתו תחילה (מאי) אם היה פורס עליו חבירו הוי כאילו גוזל לו ויכול לומר לו תוכל לעשות כן במקום אחר והתם מפרש כמה ריצת הדג שצריך להתרחק נ' אמה. מהכא משמע שאם קנה אדם אחד עיר אחד מן השדות על מנת שלא יבא שום אדם לדור עמו בעיר שיכול לעכב שלא יבא שום אדם לדור עמו שהרי יורד עמו לחייו וכן יש לנו לומר על המלמדים שאסור למלמד להשכיר עצמו לבעל הבית שיש לו מלמד אחר בביתו כל זמן שהמלמד בביתו שמאחר שהוא שכיר שם ילך מלמד אחר במקום אחר להשתכר אם לא יאמר בעל הבית בין כך ובין כך אין רצוני לעכב מלמד שלי אבל אם שכר בעל הבית מלמד אחד יכול בעל הבית אחר לשכור אותו עליו דאין יכול לומר לו הבעל הבית אחר לך שכור מלמד אחר דאומר לו אין רצוני אלא בזה כמדומה לי שילמד בני יפה מן מלמד אחר, מ"ר, עכ"ל תוספות בפרק האומר (שם), עכ"ה.
